השודד, הניתוח והפגיעה באוטונומיה – על הרחבת ניתוח ללא קבלת הסכמה

אדם נורה בביתו במהלך שוד. בבית החולים נתן הסכמתו לניתוח ברגלו שנפגעה. לאחר ההתאוששות גילה כי המנתח זיהה גם פציעה במרפק, הוציא רסיס ותפר את הפצע.

המטופל לא הודה למנתח, אלא תבע בגין פגיעה באוטונומיה, שכן לא נתן הסכמתו לטיפול במרפק!

מה הכללים לעניין האפשרות להרחיב ניתוח ללא הסכמת המטופל?

• חוק זכויות החולה קובע, כי לא יינתן טיפול ללא קבלת הסכמה מדעת, לאחר מתן הסבר כמתחייב

• ישנם חריגים בחוק המאפשרים מתן טיפול ללא הסכמה. במקרה של ניתוח (טיפול המנוי בתוספת לחוק ומחייב גם הסכמה בכתב) – החריגים מחייבים קיומו של מצב חירום או סכנה חמורה, ויש להם קריטריונים נוספים.  

• טפסי הסכמה לניתוח כוללים בדרך כלל סעיף הרחבה: המטופל מיודע מראש שיתכן ויהיה צורך להרחיב או לשנות את מהלך הניתוח באופן בלתי צפוי, לצורך הצלת חיים או מניעת נזק גופני. עם זאת, סמכות זו היא מצומצמת ומוגבלת, ונועדה רק בכדי שלא לסכל את המטרה הראשונית לשמה הוכנס המטופל לניתוח מלכתחילה.

• הרחבה זו צריכה להיות "דומה במהותה" לפרוצדורה המקורית, ואסור שתשנה את מאזן הסיכונים אליהם הסכים החולה להיחשף, למעט סיטואציה של הצלת חיים מיידית.

• במידה ומדובר בממצא אקראי שהתגלה תוך כדי הניתוח, אך הטיפול בו אינו מהווה הצלת חיים או הרחבת הניתוח המקורי – אסור לנתח ללא הסכמה, שכן מדובר בפגיעה באוטונומיה של המטופל. יש להמתין להתאוששותו מהפרוצדורה המקורית, ולנהל תהליך הסכמה מדעת מותאם.

• כמובן במקרה של קטין או אדם שיש לו אפוטרופוס, ניתן לקבל הסכמה מההורה/ האפוטרופוס תו"כ הניתוח, ללא צורך בהמתנה להתעוררות של המטופל.

ומה עם המטופל שנשדד, וטען לפגיעה באוטונומיה?

אמנם השופטת ציינה כי אף שעדיף שהתביעה לא היתה מוגשת, הרי שאכן זכאי הוא לפיצוי (סמלי יחסית) בגין פגיעה באוטונומיה והיעדר הסכמה מדעת לטיפול במרפק.